Carry Judas geb. Ramsfelder
CARRY (auch Cery) JUDAS wurde am 14. Mai 1896 in Obbach, Kreis Schweinfurt, als Carry Ramsfelder geboren. Sie war verheiratet mit LEOPOLD JUDAS, gemeinsam hatten sie den Sohn Kurt Josef Judas (*26. Mai 1932 in Ihringen). Die Eltern von CARRY JUDAS hießen Ida und Willy Ramsfelder. Im Einwohneradressbuch von Freiburg der Jahre 1933 bis 1940 ist der Name der Familie LEO und CARRY JUDAS nicht erwähnt. Aber die erste „offizielle“ Wohnung in Freiburg war in der Erbprinzenstraße 9 im zweiten Stock. Dort wohnte auch der Bruder ihres Mannes LEO JUDAS mit seiner Frau HILDE und den Söhnen Manfred und Erwin. CARRY und LEOPOLD JUDAS wohnten danach in der Gresserstraße 17.
Sie wurden am 22. Oktober 1940 aber in der Kirchstraße 1 verhaftet und über den Anna-Kirchplatz und den Güterbahnhof in das französische Internierungslager Gurs deportiert. Kurt Judas, damals acht Jahre alt, schreibt in seinen Erinnerungen:
„Am 22. Oktober 1940 wurden die meisten Juden aus der Region deportiert in die Konzentrationslager in Frankreich, nahe der spanischen Grenze in das Camp Rivesaltes und Camp Gurs. Baracken und Strohmatratzen waren die Norm. Junge Kinder wurden mit ihren Müttern zusammengetan. Väter wurden separiert. Die Bedingungen waren grausam. Schlammige Fußwege, das Essen war sehr knapp. Meine Großmutter (BERTHA JUDAS) starb nach sechs Wochen Internierung, sie starb an Typhus und Durchfall. Einige Monate später sind wir deportiert worden in ein anderes Camp. Dort haben die brüllenden Winde Verwüstung in unser Leben gebracht. Diese Camps waren unter der Regierung der Vichy-Kollaborateure. Meine Eltern und ich, ein Onkel, Tante und Cousins, eine andere Tante und ihre Familie retteten sich durch den Stacheldrahtzaun bei Nacht (heute vermuten wir, dass die Unterstützung durch den Cousin ERICH JOSEPH FORST mit Hilfe der Resistance erfolgte M.M.). Es war uns möglich – irgendwie – zu leben auf einer Farm, für einige, mehrere Monate. Wir hatten Visionen eines sicheren Himmels, aber nicht solch ein Glück. Wir sind dann gefasst worden und in das Camp Rivesaltes zurückgebracht worden.“ (Quelle 47)
Außer den Kindern Kurt, Manfred und Erwin Judas hat niemand aus diesen JUDAS-Familien, die nicht geflüchtet sind, den Holocaust überlebt. Kinder bis zu 16 Jahren hatten in den Camps manchmal eine Chance, den Nazi-Terror zu überleben. Aus den Lagern Gurs und Rivesaltes gelang es, einige Kinder mit Hilfe verschiedener Organisationen wie CIMADE (Hilfsorganisation protestantischer Kirchen in Frankreich), oder OSE (Oeuvre de Secours aux Enfants, eine jüdische Kinderhilfsorganisation) mit Duldung der Vichy-Regierung durch mutige Helferinnen und Helfer zu retten. Kurt Judas schreibt dazu:
„In der Mitte des Jahres 1942, als mehr als 1.000 Menschen auf Befehl von Eichmann pro Deportationszug zu ihrer letzten Reise nach Auschwitz in Viehwaggons deportiert wurden, hatte meine Mutter wunderbarerweise die Voraussicht, mich der jüdischen Untergrundorganisation, der OSE, zu überlassen. Diese Organisation sollte Kinder retten, sie schmuggelten annähernd 6.000 Kinder, mich eingeschlossen, raus aus diesen Camps. Ich erbte den Titel des umherwandernden Juden.“ (Quelle 47)
Kurt Judas wurde in Frankreich von Heim zu Heim gebracht, mit unterschiedlichen Identitäten, er litt Hunger, wurde sexuell missbraucht, geschlagen, erlebte die Bombardements der Alliierten, litt unter der Ungewissheit, was mit seinen Eltern geschehen war, aber am Ende sagt er: „Ich bin ein Überlebender“. Er lebte bei Tante und Onkel und einem Cousin in den USA.
Und obgleich er nie wieder nach Deutschland kommen wollte („I shall never return“), konnten ihn engagierte Schüler der Lessingschule Freiburg dazu bewegen, diesen schweren Schritt doch zu gehen. Seine Cousine ELSE FORST, sein Cousin ERICH JOSEPH FORST und seine Tante BELLA FORST haben keine Gräber, aber STOLPERSTEINE die an sie erinnern. Diese hat Kurt Judas im Januar 2005 besucht, zusammen mit seiner Frau Adele Judas, die auch eine „Überlebende des Holocaust“ ist.
Seine Mutter CARRY JUDAS wurde vom Camp Gurs oder Rivesaltes aus in das KZ Drancy deportiert. Von dort wurde sie mit dem Konvoi Nr. 62 am 20. November 1942 in das KZ Auschwitz-Birkenau weiter deportiert und im Alter von 46 Jahren in den Gaskammern ermordet.
Quellen: 1, 2, 3, 4, 5, 7, 8, 10, 12, 14, 16, 47
CARRY (also Cery) JUDAS was born Carry Ramsfelder on 14 May 1896 in Obbach, district of Schweinfurt. She was married to LEOPOLD JUDAS, together they had the son Kurt Josef Judas (*26 May 1932 in Ihringen). The parents of CARRY JUDAS were Ida and Willy Ramsfelder. The name of the LEO and CARRY JUDAS family is not mentioned in the Freiburg residents‘ address book of the years 1933 to 1940. But their first „official“ flat in Freiburg was at Erbprinzenstraße 9 on the second floor. Her husband’s brother LEO JUDAS also lived there with his wife HILDE and sons Manfred and Erwin. CARRY and LEOPOLD JUDAS then lived at Gresserstraße 17. However, they were arrested at Kirchstraße 1 on October 22nd, 1940 and deported to the French concentration camp Gurs via Anna-Kirchplatz and the freight depot.
Kurt Judas, then eight years old, writes in his memories:
„On 22 October 1940, most of the Jews from the region were deported to the concentration camps in France, near the Spanish border to Camp Rivesaltes and Camp Gurs. Barracks and straw mattresses were the norm. Young children were put together with their mothers. Fathers were separated. The conditions were cruel. Muddy footpaths, food was very scarce. Mygrandmother (BERTHA JUDAS) died after six weeks of internment, she died of typhus and diarrhoea. A few months later we were deported to another camp. There the roaring winds brought devastation to our lives. These camps were under the government of the Vichy collaborators. My parents and I, an uncle, aunt and cousins, another aunt and her family escaped through the barbed wire fence at night (today we suspect that the assistance of cousin ERICH JOSEPH FORST was with the help of the Resistance M.M.). It waspossible for us -somehow -to live on a farm, for a few, several months. We had visions of a safe heaven, but no such luck. We were then caught and taken back to the Rivesaltes camp.“ (Source 47)
Apart from the children Kurt, Manfred and Erwin Judas, no one from the JUDAS families who did not flee, survived the Holocaust. Children up to the age of 16 sometimes had a chance to survive the Nazi terror in the camps. From the camps Gurs and Rivesaltes, some children managed to be rescued by courageous helpers with the help of various organisations such as CIMADE (relief organisation of Protestant churches in France), or OSE (Oeuvre de Secours aux Enfants, a Jewish children’s relief organisation) with the connivance of the Vichy government.
Kurt Judas writes about this:
„In the middle of 1942, when more than 1,000 people per deportation train were being deported in cattle wagons on the orders of Eichmann for their final journey to Auschwitz, my mother miraculously had the foresight to leave me in the hands ofthe Jewish underground organisation, the OSE. This organisation was supposed to rescue children, they smuggled close to 6,000 children, including me, out of these camps. I inherited the title of wandering Jew.“(Source 47)
Kurt Judas was taken from home to home in France, with different identities, he suffered hunger, was sexually abused, beaten, experienced the Allied bombings, suffered the uncertainty of what had happened to his parents, but in the end he says: „I am a survivor“. He lived with his aunt and uncle and a cousin in the USA.
And although he never wanted to come back to Germany („I shall never return“), committed students at the Lessingschule Freiburg were able to persuade him to take
this difficult step after all. His cousin ELSE FORST, hiscousin ERICH JOSEPH FORST and his aunt BELLA FORST have no graves, but STOLPERSTEINE commemorating them. Kurt Judas visited these in January 2005, together with his wife Adele Judas, who is also a „Holocaust survivor“. His mother CARRY JUDAS was deported from Camp Gurs or Rivesaltes to the concentration camp Drancy. From there she was deported on convoy No. 62 to the Auschwitz-Birkenau concentration camp on November 20th, 1942 and murdered in the gas chambers at the age of 46.
Sources: 1, 2, 3, 4, 5, 7, 8, 10, 12, 14, 16, 47
קארי (נקראה גם קרי) יהודה נולדה ב14 במאי 1896 בObbach, אזור של שווינפורט. היא הייתה נשואה ללאופולד יהודה, ויחד היה להם בן: קורט ג’וזף יהודה (26 במאי 1932, Ihringen). הוריה של קארי היו אידה ו-ווילי רמספלדר. שמותיהם של המשפחה של לאו וקארי יהודה לא מוזכרים בספר הכתובות של תושבי פרייבורג בין 1933 ל1940, אבל הדירה הראשונה ה“רשמית“ שלהם הייתה ברחוב Erbprinzenstraße 9 בקומה השנייה. גם אחיה של בעלה לאו יהודה גר שם יחד עם אשתו הילדה ובניהם מנפרד וארווין. לאחר מכן, קארי ולאופולד יהודה גרו בGresserstraße 17.
למרות זאת, הם נעצרו בKirchstraße 1 ב22 באוקטובר 1940 וגורשו למחנה המעצר גירס דרך Anna-Kirchplatz ותחנת הסחורות. קורט יהודה, בן השמונה, כותב בספר הזכרונות שלו:
„ב22 באוקטובר 1940, רוב היהודים באזור גורשו למחנות מעצר בצרפת, ליד הגבול הספרדי למחנות ריווזאלט וגירס. צריפים ומזרני קש היו הנורמה. ילדים צעירים היו יחד עם האמהות. אבות היו מופרדים. התנאים היו אכזריים. שבילים בוציים, האוכל היה דל מאוד. סבתא שלי (ברטה יהודה) מתה לאחר שישה שבועות של מעצר, היא מתה מטיפוס ומשלשול. כמה חודשים מאוחר יותר גורשנו למחנה אחר. שם הרוחות הסוערות הרסו את חיינו. המחנות האלה היו תחת ממשלת שותפי וישי. ההורים שלי ואני, דוד, דודה ובני דודים, דודה אחרת והמשפחה שלה ברחנו דרך גדר התיל בלילה (היום אנחנו חושדים שהסיוע של בן הדוד אריך ג’וזף פורסט היה בעזרת M.M של ההתנגדות). התאפשר לנו – איכשהו – לחיות בחווה, למשך כמה חודשים. ראינו גן עדן בטוח, אבל לא היה לנו את המזל הזה. לאחר מכן נתפסנו והובאנו חזרה למחנה ריווזאלט“.
מלבד הילדים קורט, מנפרד וארווין יהודה, אף אחד ממשפחות „יהודה“ (שלא ברח) שרד את השואה. ילדים עד גיל 16 לפעמים יכלו לשרוד את הטרור הנאצי במחנות האלה. ממחנות גירס וריווזאלט, כמה ילדים הצליחו להנצל על ידי עוזרים אמיצים ובעזרת ארגונים כמו CIMADE (ארגון סיוע של כנסיות פרוטסטנטיות בצרפת) או OSE (Oeuvre de Secours aux Enfants, ארגון סיוע לילדים יהודים) בעזרתם של ממשלת וישי. קורט יהודה כותב על כך:
„באמצע 1942, כשיותר מ1,000 אנשים לרכבת גירוש גורשו בקרונות בקר בהוראת אייכמן בדרכם האחרונה לאושוויץ, אמא שלי בנס השאירה אותי בידי ארגון המחתרת היהודית, הOSE. הארגון הזה היה אמור להציל ילדים, הם הבריחו יותר מ6,000 ילדים, כולל אותי, מתוך המחנות האלה. ירשתי את התואר יהודי נודד.“
קורט יהודה נלקח מבית לבית בצרפת, תחת זהויות שונות, הוא סבל מרעב, עבר התעללות מינית, הוכה, חווה את הפצצות בעלות הברית, סבל מחוסר ודאות לגבי מה קרה להוריו, אבל לבסוף הוא אומר: „אני שורד“. הוא חי עם דוד, דודה ובני דודים שלו בארה“ב.
ולמרות שהוא לא רצה לחזור לגרמניה לעולם („לעולם לא אחזור“), תלמידים מחוייבים בLessingschule Freiburg הצליחו לשכנע אותו לעשות את הצעד הלא פשוט הזה אחרי הכל. לבת דודה שלו, אלזה פורסט, בן דוד שלו, אריך ג’וזף פורסט, ודודה שלו, בלה פורסט, אין מצבות כלל, אלא אבני נגף (stolpersteine) כדי להנציח אותם. קורט יהודה ביקר את אלה בינואר 2005, יחד עם אשתו אדל יהודה, ניצולת שואה גם היא.
אמא שלו, קארי יהודה גורשה ממחנה גירס או ריווזאלט אל מחנה הריכוז דראנסי. משם היא גורשה במשלוח מספר 62 אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו ב20 בנובמבר 1942 ונרצחה בתאי הגזים בגיל 46.